West USA 2009 - Rubicon Day 5
השכמה, ארוחת בוקר מזורזת של Wes (ושוב שכחו אותי והשאירו אותי עם ביצה ללא פטריות ...) כאשר במקביל מקפלים את המאהל. היה צורך גם לדחוס את הציודים של Scott ו Paul לרכבים של האחרים. אני מילאתי את כל חלל הגיפ שלנו ב כ 2/3 מהציוד של Scott. מתברר שגם אצל הקנדים יש "זונות" שמתחמקים מלתת יד – זוג אחד התחמק מלעזור בנטל למרות שברכב שלהם היה המון מקום!
התחלנו להתקדם ונעצרנו ליד הקבוצה ה"אמריקאית" בכדי לחבור אליהם כמו שסוכם ...
מכיוון שהמוביל שלהן טען שעשה כבר את המסלול נתנו להם להוביל. דיי מהר התברר שהם לא נהגים מי יודע מה וגם שמכוונים אותם, הם לא מקשיבים ובנוסף עושים הרבה שטויות. קצב ההתקדמות הואט פלאים.
נוצר קשר עם החברים ב Reno הם הצליחו למצוא זרוע פיטמן באיזה מקום, מכיוון ש Paul שוב איבד את היכולת לשלב 4X4 (חסרון פלאי האלקטרוניקה) הוא נשלח לחפש מלון לרוב הקבוצה צפונית ל טהאו ו Scott התחיל להתקדם לבדו במטרה להיפגש איתנו ב"אמצע".
נכנסים ל Big Sluice בירידה על סלע בשיפוע חד
Mike באותו נקודה מזווית צילום אחרת
מועברת הודעה בקשר שהקבוצה מאחורינו מצאו כוסית של צלב זרוקה באמצע השביל עם סימנים של שמן טרי – נא לבדוק גלי הינע – השיירה נעצרת וכולם זוחלים מתחת לרכב וממששים את גלי ההינע לבדוק שאין חופש בצלבים. לא מוצאים ומנסים להעביר את ההודעה לקבוצה ה"אמריקאית" שלפנינו – אבל הם לא מבינים על מה מדברים איתם.
הקטע של Big Sluice דיי ארוך ומאופיין במעברים צרים בין סלעים ענקיים ועצים.
שמצריך המון מיומנות בנהיגה טכנית וככל שהצמיגים יותר קטנים – נדרשת זהירות מהסלעים ה"קטנים" שבין גושי הסלע הענקיים.
בסוף ה Big Sluice חוצים ערוץ וואדי ורואים את הקבוצה האמריקאית מתפנה לאחור בין העצים ופורקת ציודים !?! – מה מתברר שאכן לאחד מהם נפלה כוסית אבל מהצלב בציריה הקדמית צד נוסע ולא מאחד מגלי ההינע. ב"מקרה" היה ל Wes ציריה שלמה שכזו והיא ניצל את המצב טוב מאוד להחזיר להם על היחס שלהם מאתמול. אז קודם כל הוא "המציא" שזו לא ציריה שלו – אלא של חבר שנמצא מאחור וזאת בכדי ליצור עליהם לחץ ... ואז הוא הביא את Mike שהסכים למכור להם את החלק ב כ 200$ כולל עבודה של Wes
לאחר מכן Wes סיפר למי שלא מכיר את הפרטים וההיסטוריה – שמדובר על חלק משומש ושחוק שבקושי שווה כמה עשרות בודדות של דולרים ויש מצב שלא יחזיק יותר מכמה שבועות.
האמריקאים היו אסירי תודה על התיקון המהיר שאפשר להם להמשיך במסלול. באופן פתאומי גם השתנה היחס שלהם והם "הרשו" לנו לעבור אותם וסיכמנו שנחכה להם בחניון Rubicon Springs שם גם היה אמור Scott להיפגש איתנו ולהביא את החלק החדש.
בכניסה לחניון אליו היינו אמורים להגיע ביום שני בלילה לפי התכנון המקורי - סימנים של ברוך גמילי המקומי
בתזמון מושלם הקבוצה שלנו ו Scott מגיעים לנקודת המפגש באותו זמן. עם העצירה מייד "רוב" הבנות רצו להשתכשך במים
לאחר כמה דקות, אחת מהן החליטה למתוח את האחרות וצרחה, "נחש במים" – איזה צרחות היו שם ובאיזה מהירות הן זינקו מחוץ לשלולית ...
Scott שממש מתפלא שהבאנו את הציוד שלו איתנו ומשום מה היה תחת הרושם שהוא יצטרך לעשות את כל הדרך עד לחניון הקודם בשבי לקחת את הציוד. (ואני התפלאתי עוד מהפליאה שלו ...) שולף את זרוע הפיטמן שקנה. מתברר שאצל הדילר לא היה במלאי והוא הגיע לאיזה סדנא שהיה לה פיטמן משומש אבל של YJ – בדיקה זריזה ונמצא שלא מתאים. יש הבדל בקוטר של התפוח ... מחפשים סליב (מתאם) ולא נמצא שום דבר מתאים. לאחר למעלה מחצי שעה של שבירת הראש בחיפוש פיתרון לבעיה מגיעים האמריקאים. מסבירים להם את הסיטואציה והם עדיין תחת הרושם של העזרה שקיבלו מסכימים לוותר על הפיטמן שלהם ולשחרר את Tom מהמחויבות שלו תמורת 100$.
לאחר המנוחה הקצרה כולל מעין ארוחת צהרים קלה יוצאים להתמודד עם המכשול הרציני האחרון Cadillac Hill . בשלב זה התפצלנו שוב לשתי קבוצות. Tom & Fran יחד עם Johan & Val לא חוזרים עם הקבוצה לאורגון ומתכוננים לעבור קודם כל ב Reno בכדי להמר ... אז הם מתחילים יחד עם Scott שמכיר את הדרך מאתמול (אבל הוא נהג בחסד עם רכב משופר מאוד ולכן לא משנה לו הרבה)
העלייה הזו מתמשכת עם מעברים צרים, הצלבות, שיפועי שזורקים את דופן הגיפ לקירות אבן ובולדרים.
ובולדר אחרון בדרך לנקודת התצפית שמציינת את סוף הקטע הקשה.
סיימנו היום כ 8 ק"מ של שביל לא קל – נראה הרבה יותר קשה לעשות אותו בכיוון ההפוך.
אילתי ו Melody תופסים תמונה ראשונה על רקע הערוץ ממנו עלינו עכשיו.
תמונה קבוצתית של הבנות – נראה שהצבע הסגול שולט באופנה העונה הנוכחית.
ותמונה קבוצתית של הנהגים ליד רכביהם – נראה לי שזה מעין טקס "חובה" של ה"עדר" בטיולים.
המשך הדרך – כבר לא קשה, אמנם זו לא דרך סלולה. Wes דיי מקרטע וחייב לנסוע לאט עם שני הבולמים הגמורים שלו. כל קפל קרקע – הגיפ נכנס לויברציות.
אבל מצד שני גם אסור לזלזל – רגע אחד של חוסר תשומת לב ומצאתי את עצמי עם 4 גלגלים מסתובבים והגיפ לא זז – התיישבתי עם המגן טרנספר על תלולית חול קטנה ולא עזרו הנעילות הכפולות ורק משיכה קלה אחורנית ושינוי מסלול ב10 ס"מ ימינה אפשרו לי להתקדם הלאה.
כמה ק"מ ספורים מסוף השביל ראינו את ה"מציאה" הזו עם מוט שפור שבור – שימו לב לדלתות המיוחדות (הספור שלה לקראת הסוף)
וזהו זהו 19 ק"מ בשטח היום ב כ 9 שעות ברוטו סיימנו את ה"חלום האמריקאי" – חצינו את הרוביקון ... וככה נראית הכניסה לשביל מהצד של אגם טאהו S
חיבוקים, צילומים ניפוח הצמיגים וסקירת נזקים
המצב אצלנו לא נורא – כל חלקי הפלסטיק בפגושים (המקוריים) נמעכו והתקמטו. בשני הצדדים מאחור שריטות בפח וגם לוחית הרישוי קיבלה כיפוף.
שריטות דומות באותם מקומות הופיעו ברכבים נוספים.
פתאום הופיעה משאית גרר קלה ועליה רכב קרבי במיוחד ועליו כמה צעירים – השאלה הראשונה ששאלו – האם ראינו שירוקי "שלם"? שענינו בחיוב ושעדיין יש עליו את הצמיגים ועוד, הם סיפרו שהרכב הזה שבר את מוט השפור שלו לפני כמה שבועות ומאז הם מקדמים אותו לכיוון היציאה בכל כמה ימים בעוד כמה ק"מ ..
יצאנו לכביש ולאחר כ ק"מ Wes עוצר – הוא מרגיש רעשים סיבוביים – מבט למטה ומתברר שבחיבור הקדמי של הדריישאפט האחורי השתחררו הברגים – ככל הנראה מחוסר התפקוד של הבולמים. פורק הדריישפאט והוא המשיך בנסיעה עם הנעה קדמית בלבד.
עלינו על הכביש שמוביל לאורך האגם וצפינו בבקתות שלאורך החוף – יש שם "טירות" מפוארות שלא היו מביישות את סביון ...
מגיעים למלון בעיירה שבקצה האגם – שם שמר לנו Paul חדרים ושוב חוזרת על עצמה התופעה שלנו נראית מוזרה ביותר – כל אחד לעצמו ... במקום לחגוג ביחד באיזו מסעדה את הסיום של החלק הזה בטיול – הפרדת כוחות.
אנחנו הלכנו למסעדה איטלקית ועשינו שוב את הטעות של הזמנת 2 מנות ... חזרנו לחדר עם שקית אוכל ודווקא היה דיי טעים.
יוצא שהרוביקון הוא 24 ק"מ של שביל טכני קשה שעשינו בשני ימי נהיגה בנוסף לעוד כ 11 ק"מ של שביל לא קשה ליציאה לציביליזציה – סה"כ 35 ק"מ בשטח. לאחר מכן נהגנו כ 38 ק"מ על האספלט.