West USA 2009 - Rubicon Day 3
השכמה בשעה נורמלית, ארוחת בוקר בחדר (לאחר מכן התברר שברחוב שמעבר לפינה היו המון מסעדות) והכנות אחרונות לפני היציאה.
כשהחזרתי את המפתח של החדר במוטל, אמרה לי בעלת הבית "תבורך" – למרות שזאת בוודאי ברכה שגרתית שלה, התייחסתי לזה כמשהו אישי וכ"קמע" למעבר שלנו ברוביקון ללא בעיות. בתחנת הדלק (שהתברר בסוף שיותר זולה מהתחנה הקודמת) מילאתי את החסר ופגשתי ברכב העשירי שהצטרף לקבוצה John & Val שהעדיפו לעשות את רוב הדרך ביום אחד ואת היום השני לבלות בסבבה בסקרמנטו. לקראת 9 בבוקר לאחר שהתברר שהעיירה דיי נטושה ואפילו חנות המזכרות היחידה (האנשים רצו לקנות חולצות עם כיתובי רוביקון עליהן) סגורה ביום שני - התחילה הקבוצה להתגלגל לכיוון בקתת שומר היערות לשם קבלת "רישיון להדלקת אש" (6, 6, 1500)
הצטיידנו בכמה אישורים (זה אישור פרטני לכל מקור אש שרוצים לעשות) וכן בפרטים אחרונים על הכניסה למסלול עצמו והמשכנו הלאה. לאחר כמה ק"מ הגיעה הודעה בקשר חייבים לפנות ימינה לביקור בבקתה ה"מיתולוגית" של הדוד טום - (33, 39, 1533) מבחוץ לא נראה משהו ...
אבל שחוצים את מפתן הדלת נדהמים לראות את התמונה הבאה ...
חדרון אפל ועל התקרה והקירות מודבקים שטרות כסף בעיקר דולר אחד אמריקאי – חלקם עם שמות של הנהגים – שמדביקים את השטר כקמע להצלחה בחציית הרוביקון.
עדיין על דרך סלולה, ממשיכים לחפש את הכניסה לשביל – אין תיעוד מסודר. מגיעים לחניון (18, 57, 1551) וכמו כל גבר ישראלי – לא שואלים את המקומיים, ממשיכים ואכן בסופו של דבר מגיעים לחניון לילה נוסף וזאת אחת מהכניסות לשביל ה"ידוע". (8, 65, 1560)
מורידים אויר ומצטלמים.
וככה נראה התחלת ה"שביל". השעה 11:00 בבוקר ולאחר 1560 ק"מ מוונקובר - אנחנו מתחילים לעשות את ה"חלום"
שומעים את ההתרגשות של כולם ומתחילות לעוף "בדיחות" בקשר, על כמה קל ואיפה צריך להעביר ל LOW ולא עוברות דקות רבות ומתחילים ... ל"עבוד"
והמכשול הרציני הראשון שמחייב הכוונה. הרכבים עם צמיגי ה 37" עלו הרבה יותר שמאלה – אני לא יכולתי בגלל זווית גישה קטנה יותר מהם ...
במכשול שלאחריו ראיתי כיצד הגיפים ה"גדולים" נאבקים בסלעים במשך הרבה דקות טובות ולפיכך החלטתי לוותר מראש ולהשתמש בשביל עיקוף גם Paul עם צמיגי ה 35" עשה את העיקוף לפני ... לעומת זאת Val עם גיפ כמעט כמו שלי – אבל מוגבה בלפחות 2" יותר החליט לא לוותר ואכן לאחר יותר מחצי שעה של מאבק הוא הצליח לעבור. בשלב זה הוחלט להפריד את הקבוצה לשתי קבוצות של 5 גיפים בכדי לא לבזבז זמן בכול מכשול להעביר את כל הקבוצה ... אני הייתי האחרון בקבוצה הראשונה.
המשכנו לאזור שהוא משטח סלעי אחד גדול ...
ולמרות שנראה היה שיש סימון טוב של השביל – איבדנו את הדרך כמה מאות מטר אחרי הנקודה הזו
והסתובבנו סביב הזנב למעלה מחצי שעה – עד שמצאנו שוב את השביל הנכון ...
זווית מעניינת
בהמשך היה עוד מכשול בעייתי לגיפ הקטן שלנו, הגיפים הגדולים נאבקו ועברו במאמץ ניכר תוך שהם משפשפים מיגונים ואת ה"ביצים" , אני מראש ויתרתי לנסות, לעומת זאת Val שוב לא ויתר וניסה לעבור, אבל לאחר כרבע שעה של ניסיונות ללא הצלחה – הפעיל כננת וחילץ את עצמו.
Scott ש"ברח" מהקבוצה השנייה והצטרף אלינו ...
Melody & Wes מצלמים את Val במעבר צר
ואילתי ו Val מצלמים אותי
ומה שנראה "קל" עבור הגיפ של Wes אומר שאני חייב להיות דרוך ולבחור טוב טוב, את נתיב ההתקדמות שלי
ה JK של Ben (להזכירכם, צמיגי 37")
ו Paul קצת מסתבך באותה נקודה
נווה מדבר עם מים
והגענו למכשול (small slous) שאפילו Wes – לא חשב להתמודד איתו ... ועלה מסביב בעיקוף הפשוט.
ולמעלה יושבים רוכבי טרקטורונים ומחכים לאקשן.
Val שלא מוותר עם שום דבר, מנסה לעקוף את המכשול בצורה אחרת, ומספק לצופים את האקשן שחיפשו. הוא התיישב שם טוב, ורק בעזרת האנשים הללו שירדו למטה עבדו וסחבו "בלוקים" ודחפו ובסופו של דבר הצליחו להעלות אותו במדרגה, בעוד הקבוצה "שלנו" יושבת וצופה מלמעלה.
והנה עוד זווית מעניינת בייחוד לרכב שלי (היחיד חוץ מ ה SUV של Paul) שמצויד בגג הקשיח שכמעט נמרח על הקיר שבצד
הזמן נמשך ונמשך והתחיל להיות מאוחר, ההתקדמות הייתה איטית, האנשים כבר התעייפו (אנחנו פחות – עם המזגן) ואין יותר תמונות מהמשך השביל באותו היום. הדרך לא הייתה קלה , עבירות טכנית לשמה המחייבת הסתכלות כל מטר קדימה. התחילו להיווצר רווחים בין הרכבים ועקב השעה המאוחרת – גם כמות האור הלכה וקטנה. הדרך הייתה במגמת ירידה – והרכב קיבל המון מכות בחלק התחתון. ממש לקראת הסוף אפילו החלקתי לאיזה בור תוך כדי עלייה על סלע.
אנחנו הגענו לחניון (לא זה שתוכנן מראש שנהיה בו) כמה דקות לפני תשע בערב, כחצי שעה לפני החשיכה המוחלטת. כאשר התברר שיש רכבים "פצועים" מאחור. Derek איבד את כל האוויר בצמיג כתוצאה מקריעת ראש הוונטיל מסלע חד. Tom שבר את זרוע ה"פיטמן" של הגיפ.
Val יצא רגלית לעזור בהחלפת הגלגל ל Derek ו Tom וחברו John נשארו להחנות במקום השבירה.
התארגנו על הקמת האוהל עם המיטה החדשה (איזה חיוך היה לאילתי) – במקביל אילתי הכינה אוכל. לקראת 11 בלילה חברו אלינו Mike ו Derek עם הרכבים לאחר החלפת הגלגל. – הנשים שלהם הגיעו רגלית קודם – ברגל בחושך היה יותר מהר מאשר ההתקדמות האיטית עם הגיפים.
האכלנו את Mike & Debby שהיו עייפים ומורעבים (ובקושי זכרו למחרת, את המחווה) וגם עזרתי ל Wes לבנות להם את האוהל.
עשינו פחות מ 16 ק"מ על הרוביקון ב 10 שעות!