West USA 2009 - Rubicon Day 4

התעוררנו בסביבות שבע בוקר לקול רעש של מסוק!

אשר חזר פעמיים נוספות לאחר כחצי שעה ושעה נוספת.

ומכיוון שכבר אי אפשר היה לישון, יוצאים החוצה ומביטים סביב

ולמעלה

וגם אחורה – זו ה"פינה" שלנו

להזכירכם, יש "לנו" רכב ללא אפשרות לזוז – מה עושים?

כמו בארץ – לא משאירים "פצועים" בשטח (אלא באם אתה "חבר" של ... ), אבל קודם כל ארוחת בוקר! אילתי מצטרפת לעזרה לצוות שטורח מסביב ל Wes בהכנת ארוחת הבוקר. ראשונים אוכלים החברה שיוצאים לעזור בפירוק/חיפוש חלק. אני אכלתי בסוף כי עשו לי מנה מיוחדת וכמובן לא התלהבתי ממנה במיוחד ...

Val הבלתי נלאה "נודב" לפרק את זרוע הפיטמן של הגיפ שלו, בכדי להעבירה לגיפ ה"פצוע" שיוכל לחבור למחנה שלנו . לאחר כמה ניסיונות כושלים לשחרר את הזרוע שלא צלחו הוא התייאש ורק ניסיון נוסף של Scott יחד עם טיפ ממני (לסובב את ההגה) עשו את העבודה ו Val יצא ברגל עמוס בכלים ובזרוע פיטמן לחברה התקועים. במקביל התארגנו Scott ו Paul לניסיון ליציאה מהירה לעיר הקרובה בכדי לקנות את החלק.

התברר שלא כל כך פשוט לצאת – למעשה יש צורך לסיים את השביל כמעט לכל האורך. בדרך הם נתקלו ברכבים תקועים בקטע קשה שלא הסכימו לתת להם לעקוף למרות המצב הרגיש והם נתקעו מאחוריהם למעלה משעתיים.

כל האחרים שלא היה להם מה לעשות – הסתובבו מסביב ומצאו שלמעשה אנחנו ליד אגם (מה שהסביר את המוני היתושים)

שנוצר כתוצאה מבניית סכר לרוחב ה"וואדי" המקומי

והמצב (של חוסר המעש) נוצל בעיקר על ידי הנשים שבחבורה לרחצה במים שלא היו ממש חמימים

ושיזוף במשך כמה שעות טובות

אני אפילו התקדמתי כמה דפים בספר שמונח לידי כבר המון זמן. ואנשים ניצלו את הזמן הפנוי לעבודות תחזוקה.

החלפת הוונטיל שראשו נקטף

חיזוק אומי הגלגלים. (למי שיש עיניים מצוינות - יכול להבחין בלוגו של גיפ טריפ על החולצה של הבחור עם הידיים בכיסים)

לרשימת הנזקים אפשר להוסיף 2 בולמים אחוריים של Wes ובולם אחורי אחד אצל Mike. מאוד מוזר לי העניין הזה – למיטב הבנתי בזחילת סלעים אין מאמץ מיוחד על הבולמים. הבולם של Mike דווקא היה מחברה טובה ושילם עליו הרבה מעל 100$, של Wes - כנראה פחות איכותיים – אבל לא מהפשוטים ובכול זאת התחממו ונפרצו.

התברר שהמסוק שהעיר אותנו בבוקר – הוא כלי התחבורה של צוות אחזקת הסכרים (מסתבר שיש כמה באזור). והוא המשיך להסתובב מעלינו במשך היום.

מרוב "שעמום" Ben לאחר שגמר לתקן את לוחית מספר הרישוי שלו שהתעקמה לגמרי עם התושבת שלה – התחיל ל"טפס" על סלעים לבדוק יכולות ...

בצהרים התגלגלו למחנה שני הרכבים שנשארו בשטח. העדכון מהרכבים שיצאו לדרך לא היה מעודד והם עדיין התמודדו עם הדרך הלא קלה. הם יצאו לכביש רק בסביבות 4 וכשהגיעו לדילר של JEEP כבר היה סגור – בלית ברירה – ה"מסכנים" נכנסו למלון ב Reno והעבירו את הערב/לילה בעיר ההימורים.

את העדכונים האחרונים קיבלנו בעזרת SMS על מערכת ה VHF – כי המרחק היה גדול מדי עבור המכשירים – אפילו בהספק הגבוה ולא הצליח הניסיון לעבוד עם תחנות ממסר. עוד "פלא" טכנולוגי שקשור למכשיר ה VHF – ל Paul ו Ben שהם פריקים של קשר יש מכשירים עם תכונת דיווח מיקום – כך שאשתו של Paul בבית יודעת להיכן הוא זז עם הרכב בכול רגע נתון –את נתוני המיקום של המכשיר של Paul שקראנו בעזרת המכשיר של Ben, הצבנו על ה GPS של Wes ו"גילינו" ש Paul נמצא במוטל 6 ב Reno.

לקראת הערב הגיעה למחנה הקבוצה האמריקאית שפגשנו במוטל (הם עשו דרך ארוכה יותר אתמול וישנו ליד אגם אחר) והתברר לנהג ה"קרבי" יש זרוע פיטמן נוספת (כי זה "ידוע" שזה חלק ש"נשבר") אבל הוא לא כל כך רצה לתת לנו – כי מה יקרה באם שלו תישבר במהלך הדרך?

לאחר כמה שעות של שכנועים בסופו של דבר הוא הסכים ל"השאיל" לנו את ה"פיטמן" שלו ובתנאי שהקבוצה שלנו (או לפחות הגיפ עם הפיטמן "שלו) נצמדת לקבוצה שלהם למקרה שאולי הזרוע שלו תישבר ...

הנה Tom המאושר וזרוע הפיטמן ה"חדשה" שלו ...

הזרוע חוברה תוך כמה דקות לגיפ של Val ... לפני שהאמריקאי ה"רברבן" יתחרט והתחילו לרוץ בדיחות שאנחנו צריכים לברוח להם ...