רמה ואוהד 2009 - Aug 26
מכיוון שהפעילות הראשונה הוזמנה רק ל-12 בצהריים, היה אפשר להתפנק במיטה עד מאוחר ולאכול ארוחת בוקר רק אחרי 10. אני התחמקתי מהפעילות הרטובה הזו, אבל לעומת זאת אילתי החליטה שהיא מצטרפת אליהם
לאחר התחלה שקטה במיי האגם, הם עברו לנהר הגועש יותר
בצהרים הם הזמינו "שוב" סושי ולקראת 4 יצאנו דרומה לאתר של הבאנגי. היו עבודות בכביש ופקקים וכמעט שאיחרנו. איך שהם ראו את הגשר, צפו ועלו שוב החששות והתחילו ליחשושים שאולי זה מפחיד מדיי וכדאי לוותר. היה צריך לזרז אותם להיכנס למשרד, לחתום על טפסים ולגשת להתאים את הציוד.
רמה חוששת מאוד ואוהד כמעט מוותר
כשהם נשאלו מי ראשון - כל אחד הצביע על השני,
בסופו של "ויכוח" החליטה רמה שהיא ראשונה
חיוך לצלמת
חלקיק השנייה לפני השיחרור - עדיין חוששת
ועכשיו כבר בדרך למטה - אבל עם חיוך
והיא מאושרת לאורך כל הדרך
מנפנפת ברגליים לכל עבר
משוחררת מהפחד ונהנת מכל רגע
בדרך למעלה, אושר עילאי
"עשינו" את זה
עכשיו תורו של אוהד, אבל הוא פוחד, רוצה - אבל חושש
כולם מנסים לשכנע אותו שלא לוותר, בייחוד רמה - אבל בסופו של דבר זו החלטה שלו בלבד
קשה לו לשחרר את האחיזה
לאחר "המון" זמן, הוא "קופץ" - משחרר את האחיזה בברזלים
ןמעביר את האחיזה לספוג ההגנה ...
ועוד יותר חזק ...
והוא לא הבין למה כאבו לו האצבעות לאחר הקפיצה?
זהו נגמר
עשיתי את זה! לא וויתרתי ...
הנהר שזורם למטה
הם הרוויחו את החולצה הזו בזכות ולא בחסד
עכשיו הם מוכנים לעשות עוד פעם - לא העמדנו את זה במבחן המציאות
ככה עושים המקצוענים
בערב התענגנו ב סלומון על הגריל ובירות